איתי לב  |  יוצר

וּבִקְצֵה הַמַּקֵּל יֶשְׁנוֹ הַפַּחַד. הַעֲבֵר אֶת הַמַּקֵּל בָּעֵץ וְתִשָּׁאֵר הַחֲרִיטָה. הַעֲבֵר אוֹתוֹ בַּמַּיִם, גַּל וְזֶה עוֹבֵר. הֱיֵה אַתָּה לְמַיִם.

מִלּוֹתֶיךָ הֵן כּוֹחַ, אַל תָּפְנֶה אוֹתָן נֶגְדְּךָ.

כְּשֶׁאַגִּיעַ לְפִסְגַּת הָהָר וְאַבִּיט סְבִיב, כַּנִּרְאֶה שֶׁאֲגַלֶּה שֶׁתָּמִיד יֵשׁ פְּסָגוֹת גְּבוֹהוֹת יוֹתֵר. אֶתְיַשֵּׁב לִי וְאֵהָנֶה מֵהַנּוֹף.

אֵיךְ נֶהֱנֶה מִיָּפְיָהּ שֶׁל הַשַּׁלֶּכֶת אִם לֹא יַנִּיחוּ הֶעָלִים לָרוּחַ לְהוֹבִיל אוֹתָם מִפַּעַם לְפַעַם לִמְקוֹמָם הֶחָדָשׁ?

לְעִתִּים כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ בְּשִׂיחָה טוֹבָה הִיא שְׁתִיקָה טוֹבָה יוֹתֵר.

בַּעֲבוֹדָה טוֹבָה עַל זוּגִיּוּת אֵין אַף פַּעַם חֲצִי מִשְׂרָה, עֲבוֹדָה בְּמִשְׁמָרוֹת אוֹ בּוֹס אֶחָד. יֵשׁ רַק הִזְדַּמְּנוּיוֹת לְקִדּוּם וְשָׁעוֹת נוֹסָפוֹת. אָז מַגִּיעִים גַּם הַבּוֹנוּסִים.

קַח עוֹד רֶגַע עוֹד שְׁנִיָּה לְעַצְמְךָ עִם הַקָּפֶה, עִם הָעִתּוֹן, עִם הַשְּׂמִיכָה. קַח עוֹד רֶגַע שֶׁל שְׁקִיעָה וְשֶׁל זְרִיחָה. קַח אוֹ שֶׁיִּקְּחוּ אוֹתוֹ מִמְּךָ.

וּכְשֶׁמִּישֶׁהוּ נִמְצָא בָּרֶגַע הַנָּמוּךְ בְּחַיָּיו הֱיוּ לוֹ לְכִסֵּא. שֶׁיּוּכַל לְהַנִּיחַ עֲלֵיכֶם אֶת גּוּפוֹ הֶעָיֵף אוֹ לְהֵאָחֵז בָּכֶם כְּמִשְׁעֶנֶת. שֶׁיּוּכַל לְטַפֵּס וְלַעֲמֹד עִם בָּסִיס אֵיתָן מִתַּחַת לְרַגְלָיו. שֶׁיּוּכַל לְהַרְגִּישׁ שׁוּב גָּבוֹהַּ וְלוּ לְרֶגַע אֶחָד.

לַגַּעֲגוּעַ אֵין 'פָּג תֹּקֶף', וְאֵין מְקַדֵּם הֲגַנָּה. יֵשׁ רַק צֵל שֶׁהוֹלֵךְ אַחֲרֵינוּ לְכָל מָקוֹם. לִפְעָמִים אֲנִי מְנַסֶּה לָלֶכֶת מַמָּשׁ מַהֵר, כָּךְ אוּלַי הוּא יִתְעַיֵּף וְלֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג אוֹתִי בְּדַרְכִּי.

אִם תַּבִּיט בַּיָּרֵחַ בְּטֵלֶסְקוֹפּ תְּגַלֶּה בּוֹ מַכְתְּשִׁים וּבוֹרוֹת, וְרִכְסֵי הָרִים שְׁבוּרִים. הָסֵר אֶת הַטֵּלֶסְקוֹפּ וְהַבֵּט בּוֹ שׁוּב, אָז תִּרְאֶה אוֹתוֹ כְּפִי שֶׁעֵינֶיךָ בּוֹחֲרוֹת לִרְאוֹת אוֹתוֹ, מֻשְׁלָם כְּפִי שֶׁהוּא.

יֶלֶד שֶׁלִּי, נָתַתִּי לְךָ רְסִיס מִלִּבִּי וְלֹא הֶחְסַרְתִּי מִלִּבִּי מְאוּמָה, כִּי בָּרֶגַע שֶׁנּוֹלַדְתָּ הוּא הִתְמַלֵּא לְלֹא הֶכֵּר.

הַצִּפִּיָּה יֵשׁ בָּהּ אֶת כָּל הַנִּגּוּדִיּוּת שֶׁבָּעוֹלָם. תִּקְוָה וּפַחַד. וּשְׁנֵיהֶם יוֹם מָחָר. אֶחְיֶה הַיּוֹם אֶת הַיּוֹם וּמָחָר אֶת מָחָר.

לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים עַד הַסּוֹף זֶה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת אוֹתָם בְּלִי סוֹף – בְּלִי סוֹף שֶׁל רֶגֶשׁ, תְּשׁוּקָה, הִתְלַהֲבוּת, וְשִׂמְחָה.

קַח עוֹד רֶגַע עוֹד שְׁנִיָּה לְעַצְמְךָ עִם הַקָּפֶה עִם הָעִתּוֹן עִם הַשְּׂמִיכָה קַח עוֹד רֶגַע שֶׁל שְׁקִיעָה וְשֶׁל זְרִיחָה קַח אוֹ שֶׁיִּקְחוּ אוֹתוֹ מִמְּךָ תְּפוֹס קֶרֶן שֶׁמֶשׁ חַמִימָה מִתּוֹךְ עָנָן לֵךְ לָאִבּוּד וּשְׁכַח כָּל תְּחוּשָׁה שֶׁל זְמַן בִּשְׁתֵּי יָדַיִם שֵׁב תַּחְפֹּר בָּאֲדָמָה וְאַל תַּחְשֹׁב עַל שׁוּם דָּבָר כִּי אֵין עַל מָה יָמִים בָּאִים, טוֹבִים רָעִים, יָמִים חוֹלְפִים וּבְסוֹפָם אַתָּה מְגַלֶּה הַכֹּל שְׁטֻיּוֹת וּמָה נִשְׁאַר כְּשֶׁכָּל הָרְגָעִים עָפִים אִם לֹא תִּבְחַר פָּשׁוּט לִהְיוֹת כָּל יוֹם הוא מֵיתָר עַם שֵׁנִי קְצָווֹת, סוֹף וְהַתְחָלָה כָּל יוֹם הוּא צֹמֶת, נִסָּיוֹן וְהַגְרָלָה וְאֵין לָדַעַת אֵיזוֹ דֶּרֶךְ מִשְׁתַּלֶּמֶת אַךְ לֵךְ יָשָׁר גַּם אִם הִיא מִתְפַּתֶּלֶת כִּי בּנְאדָם צָרִיךְ תְּנוּעָה פָּחוֹת דֵּעָה וּלְפָחוֹת כָּל יוֹם גַּם רֶגַע שֶׁל פְּלִיאָה אַל תִּתְעַכֵּב עַל שׁוּם דָּבָר, שַׁחְרֵר עָבָר כִּי מָה שֶׁלֹּא עוֹצֵר אַף פַּעַם הוּא הַזְּמַן

הַחַיִּים הֵם כְּמוֹ לוּחַ חָלָק. אֲנַחְנוּ בּוֹחֲרִים מָה לִכְתֹּב וּמָה לְצַיֵּר עָלָיו. וְגַם אִם נִמְחַק טוֹב טוֹב וּנְנַסֶּה לְטַשְׁטֵשׁ אֶת מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, הַסִּימָנִים תָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ. דָּאַג שֶׁכָּל נְגִיעָה שֶׁלְּךָ עַל הַלּוּחַ תַּבִּיעַ אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּךָ.

כְּשֶׁיֵּשׁ לָנוּ יוֹם שָׁחֹר, לְפָחוֹת נַעֲשֶׂה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ לַיְלָה לָבָן.

תִּהְיֶה הַגִּרְסָא הֲכִי טוֹבָה שֶׁל עַצְמְךָ.

לַדִּמְיוֹן יֵשׁ מֻטַּת כְּנָפַיִם רְחָבָה. פְּתַח אוֹתָהּ וְעוּף גָּבוֹהַּ אֶל הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ הַכֹּל נִרְאֶה קָטָן.

כֻּלָּנוּ צְרִיכִים לְפָחוֹת אָדָם זָר אֶחָד לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ מִפַּעַם לְפַעַם.

לְהָבִיא יֶלֶד לְעוֹלָם זֶה לֹא לְהַעֲנִיק לוֹ חַיִּים, הַחַיִּים תָּמִיד שָׁם. זֶה לְהַעֲנִיק לוֹ מַמָּשׁוּת.

הַחַיִּים הֵם רַכֶּבֶת הָרִים, נְשֹׁם בָּרְגָעִים לְמַעְלָה מַסְפִּיק אֲוִיר שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בְּעוֹדְךָ צוֹעֵק בַּדֶּרֶךְ לְמַטָּה.

כְּמוֹ הָרַקֶּפֶת. מְצָא אֶת הַסֶּדֶק בַּסֶּלַע וּפְרַח מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה.

בַּתּוֹר לַמִּתְקָן בְּפַארְק הַשַּׁעֲשׁוּעִים, כְּשֶׁאַבִּיט קָדִימָה בְּתִסְכּוּל עַל כָּל אֵלּוּ שֶׁלְּפָנַי, לֹא אֶשְׁכַּח לִשְׁלֹחַ מִדֵּי פַּעַם גַּם מַבָּט קָצָר לְאָחוֹר.

דַּוְקָא בַּמֵּרוֹץ שֶׁל הַחַיִּים אַל תָּרוּץ מַהֵר, כָּכָה כְּשֶׁתַּגִּיעַ לְקַו הַגְּמָר לֹא תַּגִּיעַ לְבַד.

מִלָּה טוֹבָה צְרִיכָה שֶׁתֵּאָמֵר עַל יָדֵנוּ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, בְּעִקָּר אִם אֲנַחְנוּ הוּא אוֹתוֹ מִישֶׁהוּ אַחֵר.

כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ נִרְאֵית לְלֹא מוֹצָא, זֶה בְּסֵדֶר לְהִסְתּוֹבֵב לְאָחוֹר. לַחֲזֹר עַל צָעַדְנוּ. תָּמִיד נוּכַל לָצֵאת מֵהֵיכָן שֶׁנִּכְנַסְנוּ.

לַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ רַק תַּכְלִית אַחַת, לָבוֹא וְלָלֶכֶת. תִּפְסוּ חָזָק אֶת אֵלּוּ שֶׁהֱיִיתֶם רוֹצִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ.

כְּשֶׁאַתָּה לְבַד אַתָּה הֲכִי לֹא לְבַד כִּי יֵשׁ לְךָ אֶת עַצְמְךָ, הֲזַמֵּן אוֹתוֹ לְשִׂיחָה טוֹבָה.

אִם הָיִיתִי יָכוֹל לְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי כָּל דָּבָר, הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי שֶׁאַף פַּעַם לֹא אֶצְטָרֵךְ לְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי שׁוּם דָּבָר.

בִּמְקוֹם לְטַפֵּס הֲכִי מַהֵר אֶל פִּסְגַּת הָהָר וּלְגַלּוֹת שֶׁדַּוְקָא שָׁם הָרְאוּת לְקוּיָה וְהָאֲוִיר דָּלִיל, נַעֲצֹר מִפַּעַם לְפַעַם לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל וְנֶהֱנֶה מֵהַדֶּרֶךְ.

חִיּוּךְ הוּא לֹא רַק מְתִיחָה טוֹבָה שֶׁל הַשְּׂפָתַיִם, הוּא גַּם מְתִיחָה טוֹבָה שֶׁל הַלֵּב. מִשּׁוּם כָּךְ טוֹב יִהְיֶה אִם נַעֲשֶׂה מְתִיחוֹת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר.

גַּם הַפֶּרַח הַמְּלַבְלֵב בָּעוֹלָם הוּא לֹא כְּלוּם אִם אֵין מִי שֶׁיֶּחֱזֶה בִּפְרִיחָתוֹ וְיִשְׁאַף אֶת רֵיחוֹ.

הָאֲנָשִׁים הַמְּעַנְיְנִים בְּיוֹתֵר שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּחַיַּי הֵם אֵלּוּ שֶׁהָיוּ עוֹד בְּדַרְכָּם וְהִנִּיחוּ לְעַצְמָם לִפְעָמִים לִבְחֹר אֶת הַכִּוּוּן לְלֹא מַפָּה אוֹ שְׁבִיל מְסֻמָּן, אֶלָּא לְפִי מַשַּׁב הָרוּחַ וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

אָבְדָן מֵעִיד עַל טוֹב שֶׁהָיָה וּבַטּוֹב הַזֶּה צָרִיךְ לְהֵאָחֵז וְלֹא בְּחֶסְרוֹנוֹ.

אֲנַחְנוּ נִכְנָעִים רַק כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בְּמִלְחָמָה, עַל כֵּן, אַל לָנוּ לְקַבֵּל אֶת הַחַיִּים בְּהַכְנָעָה אֶלָּא לְקַבֵּל אוֹתָם כְּפִי שֶׁהֵם וְלִחְיוֹת אִתָּם בְּשָׁלוֹם.

אִם לוֹקֵחַ לְךָ הַרְבֵּה זְמַן לְהַשִּׂיג אֶת בַּעַל הַמִּקְצוֹעַ שֶׁרַק יָבוֹא לִרְאוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה, תַּחֲשֹׁב כַּמָּה זְמַן יִקַּח לְךָ לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ יִתְקַלְקֵל. תַּשְׁקִיעַ אֶת הַזְּמַן שֶׁלְּךָ בַּאֲנָשִׁים הַנְּכוֹנִים.

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַסְבִּיר אֶת הַחַיִּים. אֲנִי יוֹדֵעַ רַק לְנַסּוֹת לִחְיוֹת אוֹתָם הֲכִי טוֹב שֶׁאֲנִי יָכוֹל.

גִּבּוֹר הוּא זֶה שֶׁמַּבִּיט לַלֹּא נוֹדָע בָּעֵינַיִם, וְגַם אִם הוּא מְמַצְמֵץ קֹדֶם, עֲדַיִן לֹא מֵסִיר אֶת הַמַּבָּט.

גַּם כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם נוֹפְלִים עָלֵינוּ, עֲדַיִן יֶשְׁנָהּ קַרְקַע מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ, גַּם כְּשֶׁהַקַּרְקַע נִשְׁמֶטֶת מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ, עֲדַיִן יֵשׁ חֻפַּת שָׁמַיִם מֵעָלֵינוּ.

זֶה לֹא הַחַיִּים שֶׁהֵם תָּמִיד חֲזָקִים, זוֹ הַנֶּפֶשׁ.

כָּל צַעַד מְקַדֵּם מַתְחִיל בְּהַשְׁלָכַת הָרֶגֶל קָדִימָה. כָּל צַעַד מְקַדֵּם מַתְחִיל בְּהַשְׁלָכַת הֶרְגֵּל הַצִּדָּה.

אֵלּוּ לֹא הָעֲנָנִים שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ בַּשָּׁמַיִם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם צוּרוֹת. זוֹהִי קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אַחַת הַחוֹדֶרֶת בֵּינֵיהֶם.

לְעִתִּים נַעֲמֹד כְּעֵץ אֵיתָן אֶל מוּל הָרוּחַ. לְעִתִּים נִתְכּוֹפֵף מִפָּנֶיהָ כְּעָנָף גָּמִישׁ. לְעִתִּים נְאַפְשֵׁר וְנִהְיֶה לְעָלֶה.

לְכָל לֵב שֶׁבָּעוֹלָם עֹמֶק מְצוּלוֹת הַיָּם, שָׁם נִמְצֵאת הָאֱמוּנָה.

לִפְעָמִים כְּשֶׁגַּל גָּדוֹל מַגִּיעַ וּמְאַיֵּם לְהִתְנַפֵּץ עָלֵינוּ, טוֹב יִהְיֶה אִם נַבִּיט בּוֹ, נַרְפֶּה לְרֶגַע, נִקַּח אֲוִיר, וְנוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ. הוּא יַחֲלֹף.

לִהְיוֹת חָזָק בֶּאֱמֶת זֶה לֹא לְהָזִיז לְבַד אֶת הַסֶּלַע הַחוֹסֵם אֶת הַדֶּרֶךְ. זֶה לָדַעַת מָתַי לְהַכִּיר בְּכָךְ שֶׁהַדֶּרֶךְ חֲסוּמָה. זֶה לְאַפְשֵׁר לְעַצְמֵנוּ לִקְרֹא לְיָדַיִם נוֹסָפוֹת לֶאֱחֹז יַחַד בַּסֶּלַע.

שְׁנֵי חֲדָרִים לַלֵּב, עָלֵינוּ רַק לִדְאֹג שֶׁהַדְּלָתוֹת שֶׁלָּהֶם יִשָּׁאֲרוּ תָּמִיד פְּתוּחוֹת.

גַּם הַגֵּאוּת בְּרִגְעֵי הַשֵּׁפֶל שֶׁלָּהּ הַיּוֹם, יוֹדַעַת שֶׁתַּחֲזֹר וְתַעֲלֶה שׁוּב מָחָר.

אוֹמְרִים שֶׁחָכָם הוּא זֶה שֶׁיָּכוֹל לִזְכֹּר כָּל פְּרָט, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁחָכָם הוּא זֶה שֶׁיָּכוֹל לִשְׁכֹּחַ כָּל פְּרָט וְלִזְכֹּר אֶת הָעִקָּר.

זֶה בְּסֵדֶר לֹא לְהַצְלִיחַ אַף פַּעַם עַד הַסּוֹף. כָּךְ יִהְיֶה בָּנוּ תָּמִיד הָרָצוֹן לַעֲשׂוֹת עוֹד קְצָת.

כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם אֲנִי מַרְגִּישׁ כָּל כָּךְ קָטָן וְצָנוּעַ, לֹא בְּשֶׁל מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁקַּיָּם וְיָכוֹל לִרְאוֹת מֵעָלַי, אֶלָּא בְּשֶׁל מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁקַּיָּם וְאָנִי לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת מֵעָלַי.

אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לְזָרֵז אֶת הַשָּׁתִיל. יֵשׁ לוֹ אֶת הַקֶּצֶב שֶׁלּוֹ לְהָנֵץ וְלִצְמֹחַ. אֲנַחְנוּ כֵּן יְכוֹלִים לִזְרֹעַ, לְדַשֵּׁן, לְהַעֲנִיק לוֹ אַהֲבָה, כָּךְ נִהְיֶה לְשֻׁתָּפִים בִּפְרִיחָתוֹ.

לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמִי בְּמַבָּט בִּקּוֹרְתִּי זֶה לְבַזְבֵּז אֶת כָּל הַזְּמַן עַל אֵיךְ שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁאֲחֵרִים יִסְתַּכְּלוּ עָלַי.

כָּל שֶׁבֶר אֶפְשָׁר לְתַקֵּן גַּם אִם הוּא לֹא יִהְיֶה חָזָק כְּמוֹ קֹדֶם, אֲבָל שֶׁבֶר מִצַּעַר וּכְאֵב לֹא יִתְאַחֶה לְעוֹלָם. כָּל שֶׁנּוֹתַר לָנוּ הוּא לַעֲטֹף אוֹתוֹ הֲכִי חָזָק שֶׁאֶפְשָׁר בְּתַחְבּוֹשׁוֹת שֶׁל אַהֲבָה.

גַּם בַּמְּקוֹמוֹת הַחֲשׁוּכִים בְּיוֹתֵר אֵין בֶּאֱמֶת חֹשֶׁךְ, יֵשׁ רַק הֶעְדֵּר אוֹר. וְאוֹר כְּמוֹ מַיִם תָּמִיד מוֹצֵא אֶת הַדֶּרֶךְ פְּנִימָה.

אֲנַחְנוּ סַךְ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים לָנוּ.

זֶה לֹא חָשׁוּב אִם נֵלֵךְ מַהֵר אוֹ נָרוּץ. זֶה חָשׁוּב שֶׁנַּבִּיט לַכִּוּוּן אֵלָיו נִרְצֶה לְהַגִּיעַ וְנֵצֵא לַדֶּרֶךְ.

לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה זֶה לְהַרְוִיחַ בְּעַצְמְךָ וּלְאַפְשֵׁר לְמִישֶׁהוּ אַחֵר לְהַרְוִיחַ גַּם אֶת הַזְּכוּת לְהַעֲנִיק.

תִּתְרַכֵּז בַּמִּשְׁפָּט הַבָּא: יֵשׁ לְךָ אֶת הַכּוֹחַ – לְהַצְלִיחַ! תִּתְרַכֵּז בְּעִקָּר בְּחֶלְקוֹ הָרִאשׁוֹן.

אַף פַּעַם אַל תִּרְכֹּשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחְרָיוּת לְכָל הַחַיִּים, מִי נוֹתֵן לְךָ אַחְרָיוּת עַל הַחַיִּים?